אני יכולה לרצות ולדמיין את עצמי בעולם המציאותי מנהלת קשרים חברתיים ענפים וסוערים, אבל למעשה, יש לי מספר די מצומצם של חברים וחברות קרובים - חברי נפש של ממש. בעולם המקוון - כל הצעת חברות שנשלחת אלי בפייסבוק מעוררת אצלי דילמה. אני לא מיד מאשרת, לרוב אפילו לא עושה משהו יזום על מנת לדחות באופן אקטיבי את ההזמנה. אני באמת מתלבטת. הרחבת מעגל חברי המקוונים אינה עניין של מה בכך עבורי. בתי מודיעה לי אחת לכמה ימים באושר וגאווה מה מניין חבריה העדכני, ואילו אני נבעתת ומרגישה (אולי באופן פרדוקסלי), שלא נפתחות בפני עוד אפשרויות, אלא משהו הולך וסוגר עלי, גוזל את חירותי.
אני מניחה, שיש לעובדה שחלק ממציעי החברות הם תלמידי לשעבר. בעולם ה"אמיתי" הגבולות מאוד ברורים. גם אם אין "דיסטנס" שמקורו בגיל/ כבוד ושאר גינונים, הרי שהכללים מוכרים. הרשת החברתית מבלבלת אותי. זה לא מובן לי מאליו השיתוף הזה.
אני מניחה, שיש לעובדה שחלק ממציעי החברות הם תלמידי לשעבר. בעולם ה"אמיתי" הגבולות מאוד ברורים. גם אם אין "דיסטנס" שמקורו בגיל/ כבוד ושאר גינונים, הרי שהכללים מוכרים. הרשת החברתית מבלבלת אותי. זה לא מובן לי מאליו השיתוף הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה