חבל על הזמן

למיקרוסופט יש המצאה חדשה - משרד נייד בתוך אוטובוס, הכולל מחשבים וחיבור לאינטרנט! בינתיים, משמש השירות את עובדי מיקרוסופט בעיר בנגלור שבהודו.
כך יכולים להתחיל לעבוד כבר מהאוטובוס בזמן שהוא עומד בפקקי הבוקר האיומים של העיר. כנראה שמניין שעות העבודה, אם כך, מתחיל עם הנסיעה.

את התמונות האלה קיבלתי במייל. אח"כ מצאתי אותן בבלוג המעניין של פבל, שהציע להתקין עבור עובדי מיקרוסופט מערכות נוספות: מחשב עמיד במים לשימוש אישי במקלחת, התרעת רטט לכרית השינה לגבי אימיילים דחופים וצג נלווה המתחבר למסך הטלויזיה בסלון לעדכוני מערכת.

מבחינת החברה המסחרית, נראה שזה בהחלט מהלך חסכוני ואולי גם שיווקי נבון.
האם יש לו רלבנטיות לגבי מערכת החינוך? בואו נגיד שתקציבי המערכת בישראל היו בלתי מוגבלים (....), האם כדאי ונכון היה להציב עמדות מחשב הזמינות תמיד לשירות כל תלמיד בכיתה, בהפסקה, בהסעה בדרך אל ומאת ביה"ס, ועוד ועוד ועוד?

כשרק התחילו תלמידי להשתמש בטלפונים ניידים, לא אהבתי את הרעיון שהם מתקשרים הביתה ללא הרף גם במהלך הטיולים הבית ספריים. היום זה כבר הפך לעובדה קיימת - בעיצומו של מסלול טבע מתקשרים לאמא ומדווחים on line על מידת הקושי של הטיפוס וסוג החטיפים שנאכלו בשעה האחרונה. תוסיפו לכך את העובדה שאת רוב זמן הנסיעה באוטובוס הם מבלים באופן א-סוציאלי בהאזנה אינדיבידואלית למוסיקה מהנגנים שעמם, ואל תתפלאו אם ביום מין הימים תהיה הטכנולוגיה האינטרנטית built in בכלי התחבורה לשימוש הנוסע. ולחשוב שנסענו באוטובוסים ללא מזגן...

יותר מסוכן אפילו מהגרעין האיראני

בהמשך לתהיותי מיום 25.5.09 אודות שילוב האינטרנט במיגזר החרדי, אלו "פשקוילים" של העדה (נלקח מתוך האתר של עידו קינן - מומחה לתרבות דיגיטלית).

חזק חזק ונתחזק

את השיחים בגינה לגזום, את הדשא להשקות (במידה הראויה), לנקות אבק, לרחוץ כלים, לשטוף את הרצפה.... צריך וצריך. לא רק את הבית/ הגינה/ הגוף - וגם את הבלוג צריך לתחזק. גם אותו יש להשקות באופן סדיר, כדי שלא יבול כאלפי חבריו לרשת שננטשו בדמי ימיהם.
הפוסט הזה הוא קצת ארס-פואטי, לאור ההערכה המעצבת שהוא אמור לעבור בקרוב. ככל שמתקדמת הכתיבה בו (ואני מקווה שגם מתפתחת), ברורים לי שני דברים: האחד, שהוא לא אמור להישאר בבחינת "כתיבה למגירה" וכדאי שבמהרה יזינו ויפרו אותו גם תגובות קוראים. הענין השני הוא ההבנה, שאין זו פלטפורמה סיפורית לינארית, ושמידת האטרקטיביות של בלוג באשר הוא נמדדת בקישורים (לינקים) המוצעים בו. האידאל, הוא שבלוג זה יהיה בעצמו 'לינק' בבלוגים אחרים. חזון אחרית הימים. בינתיים נמשיך לתחזק. שנאמר: חזק חזק ונתחזק.

התקשוב כשפת אם

בהמשך לפוסט הקודם אודות שליטה במיומנויות התקשוב כמקבילה לשליטה בשפה, הנה האופן האינטואיטיבי בו עשו במחשב שימוש לצרכי למידה שתי בנות כיתה ז', וזאת מבלי ללמוד בחוג 'טכנולוגיות ידע בחינוך'.
כיוון שישבו כמנהגן מול המסנג'ר אחה"צ, ונזכרו אגב "צ'יטוט" שיש ביום המחרת מבחן בערבית, חשבו איך לנצל את כלי התקשורת הסינכרונית לצורך הכנה למבחן. באופן ספונטני, עצמאי ומקורי יצרו השתיים את המתכונת הבאה:
אחת הלומדות הכתיבה לשנייה את המילים בערבית (בצ'אט הקולי); זו כתבה את המילים ששמעה - או על נייר והראתה לחברתה במצלמת האינטרנט, או בכתיבה החופשית בעזרת העכבר; ואח"כ התחלפו.
כאמור, השימוש בטכנולוגיה ושילוב היישומים נעשה באופן אינטואיטיבי על ידיהן. לאור חובת הגילוי הנאות אומר שאחת מהן היא בתי.

מי אמר שלא כיף להתכונן למבחן בערבית?!

שפה זרה (?)

החידוש בטכנולוגיות התקשוב אינו בעצם הכלים והיישומים האינטרנטיים. ניתן לומר, שהשינוי המהפכני הגלום בטכנולוגיות הידע הוא מהותי, רוחני בעיקרו, תפיסתי. העידן הדיגיטלי מביא עמו שינויים בצורת החשיבה האנושית. עם האמצעים הטכנולוגיים המתפתחים נוצרת שפה חדשה.

ילדים רוכשים שפה מאוד מהר. הם נולדו לעולם ממוחשב ונדמה כי שפת התיקשוב טבעית להם כשפת אם.
אנו, המבוגרים, דומים למהגרים שאינם דוברים את שפת המקום מלידה, ואולי לאותם ילדים המתועדים בספרות המחקרית, שלא נחשפו לשפה אנושית בשנות חייהם הראשונות ("ילדי זאבים").
יש סיפור על נערה במאה העשרים – תואמת 'מוגלי' – שגדלה בבידוד מוחלט מכל סביבה אנושית. לאחר שנמצאה היא טופלה במשך שנים גם על ידי בלשנים ופסיכולוגים. לאחר שנים רבות של לימוד היא הצליחה להשיג אוצר מילים סביר, אולם לא הצליחה ללמוד את חוקיה הדקדוקיים של השפה וליישם אותם.

אם נחזור לאנלוגיה לעיל, הרי שגם לגבי התקשוב נשאלת השאלה – האם השפה החדשה הזו היא נרכשת? ואולי משהו בה הוא מולד? והאם, כמו לגבי שפת הדיבור, גם כאן יש תקופה קריטית, שאם עוברים אותה נחשבים ל"מקרה אבוד".
כמהגרת דיגיטלית אני מעדיפה את ניתוחיו של סקינר, לפיהם השפה נלמדת, ופרט ליכולות קוגניטיביות בסיסיות ויכולות קוליות (מבנה מיתרי הקול וכדומה), אין בה שום דבר מולד.