באחד המושבים בכנס מיט"ל השביעי שנערך השבוע, עלו בכמה הקשרים גם ההיבטים הפסיכולוגיים המתלווים ללמידה המקוונת. בהקשר זה נזכרתי בדברים מרתקים שכתב ד"ר אשר עידן בדבר השפעת ה-Web 2.0 על הנפש.
למדנו בסמסטר שעבר פסיכולוגיה התפתחותית (פיאג'ה, פרויד, אריקסון ושות'), אבל לדברי עידן, השיתופיות ב-ווב 2 מציעה מודל חדש של הנפש, המנוגד למודל ההתפתחות השלבית-לינארית של הנפש. בעולם הדיגיטלי ההתקדמות אינה לינארית כמו בתיאוריות המסורתיות, אלא אסוציאטיבית, מסתעפת. עידן טוען כי מאז אריסטו ההתייחסות לנפש היתה כאל טקסט (על חלקיו – מודע, תת מודע וכו') ועתה יש לבחון את הנפש על פי מודל אחר בו היסוד הקיומי הוא השיתופיות הדורשת "זמישות" מוחלטת (שילוב של זמינות, זריזות וגמישות).
מצאתי את הדברים מעוררי מחשבה. איזה מקום יש לאינדיבידואל במרחב החדש השיתופי? האם הזהות שלו עדיין נשמרת, או נטמעת, מטושטשת?
למדנו בסמסטר שעבר פסיכולוגיה התפתחותית (פיאג'ה, פרויד, אריקסון ושות'), אבל לדברי עידן, השיתופיות ב-ווב 2 מציעה מודל חדש של הנפש, המנוגד למודל ההתפתחות השלבית-לינארית של הנפש. בעולם הדיגיטלי ההתקדמות אינה לינארית כמו בתיאוריות המסורתיות, אלא אסוציאטיבית, מסתעפת. עידן טוען כי מאז אריסטו ההתייחסות לנפש היתה כאל טקסט (על חלקיו – מודע, תת מודע וכו') ועתה יש לבחון את הנפש על פי מודל אחר בו היסוד הקיומי הוא השיתופיות הדורשת "זמישות" מוחלטת (שילוב של זמינות, זריזות וגמישות).
מצאתי את הדברים מעוררי מחשבה. איזה מקום יש לאינדיבידואל במרחב החדש השיתופי? האם הזהות שלו עדיין נשמרת, או נטמעת, מטושטשת?
