מעת לעת

ב"חדשות ערוץ 2" אמש שודרה כתבה על מיזם חדשני בחינוך של חברת "עת הדעת -Time to Know"". בכיתות שבהן מותקנת המערכת יושבים כל התלמידים ליד מחשבים ניידים, המחוברים למחשב של המורה. לימוד החומר ותרגולו מתבצעים באמצעות המערכת, אך גם למורה חלק חשוב בשיעור: הוא מדבר עם התלמידים, מנהל אתם דיון ומקדיש לכל אחד מהם תשומת לב אישית.
המערכת מנתחת את ביצועי התלמידים ומציגה בפני המורה בזמן אמת תמונת המצב בכיתה, כך שהוא יודע מי זקוק יותר לעזרתו. בעתיד, מקווים בחברה, גם שיעורי הבית יבוצעו באמצעות המערכת. המערכת הטכנולוגית של עת הדעת פועלת כיום באופן ניסיוני בכמה בתי ספר יסודיים בישראל ובארה"ב, ובקרוב יתחילו בתי ספר נוספים להשתמש בה.

בכתבה הטלוויזיונית דובר לא מעט על ההשקעה הכספית בת המיליונים הרבים במיזם. זו כמובן באה ממשקיע פרטי, ולא חלילה מהמדינה.

אני לא מכירה את התכנית, ונדמה לי שיש גם מעטה חשאיות לא מבוטל על פרטיה טרם תשווק באופן מאסיבי. האם יש בה חזון לשינוי אמיתי ומהותי של מערכת החינוך? קל יותר יהיה לי לחוות את דעתי הצנועה כשאפגוש את החומרים אותם מפתחת החברה. בינתיים, אני שמחה. גם המורות שהתראיינו בכתבה דיברו על מהפך שעברו מטכנופוביה לניהול כיתה מתוקשבת ביד רמה, גם יאיר לפיד הביע משאלת לב שילדיו ילמדו במתכונת כזו, והכי חשוב - סוגיית התאמת מערכת החינוך לעידן המידע עלתה לסדר היום במסגרת עתירת רייטינג.

אני אוהבת את השם של החברה הזו, על רב משמעויותיו. אינני מקדמת מכירות שלהם, ובכל זאת כדאי לצפות בסרט התדמיתי הזה, במיוחד בפתיח הממחיש כמה כלום לא השתנה במערכת החינוך ב-200 השנים האחרונות.