בדבר אחד בנוגע לעתידו של בני אני יכולה להיות בטוחה – הוא לא יהיה סופר סת"ם (אגב, אני מקווה שגם לא סתם סופר). יש לו כתב יד איום ונורא. מלאכת כתיבת האותיות מכבידה עליו ומכאן שתוצריו הכתובים והמתומצתים מביכים משהו, ובודאי שלא תואמים את יכולותיו המילוליות.
לעומת שיעורי הבית והכתיבה בכיתה, את העבודות ה"גדולות" נידרשים התלמידים להגיש כשהן מוקלדות במחשב. אף אחד לא ממש מלמד אותם את מיומנות ההקלדה והכתיבה במעבד התמלילים.
כמו כתיבה תמה ביד, גם טכניקת הקלדה היא דבר נרכש, המשתכלל ומשתפר עם ההתנסות. הבעיה היא שכמו בתחומים אחרים – האימון בפעולה בה לא מיומנים עלול להיות מתיש ומתסכל, ולכן נמנעים ממנו.
יש מחקרים רבים אודות קריאה מדפוס לעומת קריאת טקסט דיגיטלי. אני שואלת אם קיימים מחקרים לגבי כתיבה דיגיטלית לעומת כתיבה ידנית? האם התהליכים הקוגניטיביים הם שונים כשאנחנו מציירים את האותיות בידנו לעומת מקישים על אותיות המקלדת?
אני מנסה לבחון את עצמי – האם כשאני לומדת למבחן, הלמידה שלי משמעותית יותר כשאני כותבת לעצמי הערות במחשב, או בכתב יד על נייר? אין לי תשובה חד משמעית, אם היא בכלל אפשרית לאור העובדה שמעורבים כאן עוד מישתנים רבים.
אני נוטה לחשוב, שאם התוצר הכתוב אמור להיות ייצוגי ומהוקצע בניסוחו – אטה כמובן לאופציה הדיגיטלית, המאפשרת לי בנוחות לשכתב ולערוך את הטקסט.
את הערותי הקצרות למאמרים שאני קוראת למבחן הגדול שיערך מחרתיים אני כותבת בכתב יד. הכתיבה הידנית הופכת את הפעולה למשהו פחות אוטומטי ומחייבת אותי להפעיל סוג של חשיבה. המשחקים הקליגרפיים המתאפשרים במהירות (שינוי גודל של מילים וכו') גם מהווים עזר ויזואלי להיזכרות בתכנים.
לסיכום, זה כאילו נורא ברור שכולם יודעים להקליד מהר במחשב, ולא כך הוא הדבר. זה עוד היבט של אוריינות דיגיטלית שיש לתת עליו את הדעת.
אני בטוחה שאחוז מסויים מהמקרים בהם היה קשה להטמיע טכנולוגיות מחשב למיניהן נבע מהעדר שליטה בעניינים בסיסיים כגון דא. אי אפשר להתעלם מכך. יתכן שבעוד כמה שנים – כשהכתיבה ביד תהיה נחלתם של מיני 'סופרי סת"ם' הסוגייה הזו כבר תהיה מגוחכת ומיותרת.
לעומת שיעורי הבית והכתיבה בכיתה, את העבודות ה"גדולות" נידרשים התלמידים להגיש כשהן מוקלדות במחשב. אף אחד לא ממש מלמד אותם את מיומנות ההקלדה והכתיבה במעבד התמלילים.
כמו כתיבה תמה ביד, גם טכניקת הקלדה היא דבר נרכש, המשתכלל ומשתפר עם ההתנסות. הבעיה היא שכמו בתחומים אחרים – האימון בפעולה בה לא מיומנים עלול להיות מתיש ומתסכל, ולכן נמנעים ממנו.
יש מחקרים רבים אודות קריאה מדפוס לעומת קריאת טקסט דיגיטלי. אני שואלת אם קיימים מחקרים לגבי כתיבה דיגיטלית לעומת כתיבה ידנית? האם התהליכים הקוגניטיביים הם שונים כשאנחנו מציירים את האותיות בידנו לעומת מקישים על אותיות המקלדת?
אני מנסה לבחון את עצמי – האם כשאני לומדת למבחן, הלמידה שלי משמעותית יותר כשאני כותבת לעצמי הערות במחשב, או בכתב יד על נייר? אין לי תשובה חד משמעית, אם היא בכלל אפשרית לאור העובדה שמעורבים כאן עוד מישתנים רבים.
אני נוטה לחשוב, שאם התוצר הכתוב אמור להיות ייצוגי ומהוקצע בניסוחו – אטה כמובן לאופציה הדיגיטלית, המאפשרת לי בנוחות לשכתב ולערוך את הטקסט.
את הערותי הקצרות למאמרים שאני קוראת למבחן הגדול שיערך מחרתיים אני כותבת בכתב יד. הכתיבה הידנית הופכת את הפעולה למשהו פחות אוטומטי ומחייבת אותי להפעיל סוג של חשיבה. המשחקים הקליגרפיים המתאפשרים במהירות (שינוי גודל של מילים וכו') גם מהווים עזר ויזואלי להיזכרות בתכנים.
לסיכום, זה כאילו נורא ברור שכולם יודעים להקליד מהר במחשב, ולא כך הוא הדבר. זה עוד היבט של אוריינות דיגיטלית שיש לתת עליו את הדעת.
אני בטוחה שאחוז מסויים מהמקרים בהם היה קשה להטמיע טכנולוגיות מחשב למיניהן נבע מהעדר שליטה בעניינים בסיסיים כגון דא. אי אפשר להתעלם מכך. יתכן שבעוד כמה שנים – כשהכתיבה ביד תהיה נחלתם של מיני 'סופרי סת"ם' הסוגייה הזו כבר תהיה מגוחכת ומיותרת.
יהיה קשה ללמד נערים כתיבה במחשב היות והם רוכשים מיומנויות מחשב עוד לפני ההגעה לבי"ס. צריך ללמד מיומנות זו ביחד עם לימוד הכתיבה עצמה.
השבמחקעמית,
השבמחקאת מעלה שאלה שבהחלט שווה מחקר-השפעת אופן הכתיבה על הלמידה.
ערן,
לצערי, יש הרבה מאוד ילדים בכיתות גבוהות (אני אמא לכאלו) שלמרות השעות הרבות במחשב (בעיקר משחקים) לא יודעים הקלדה עוורת. לצערי, גם אני לא. אני מסכימה שיש ללמד מיומנות זו ובגיל צעיר אך יש להפרידה מלימוד הכתיבה על דף.
דפנה
עמית
השבמחק"כתב היד הגוסס" - רשומה מעניינת שקראתי - מתחברת
לנושא העלית.
http://www.holesinthenet.co.il/archives/7198
שווה הצצה
דורית