קראתי, שעל פי מאמר שפורסם בבריטניה בראשית שנות ה-90, מבנה המוח שלנו מאפשר לנו לקיים יחסיים חברתיים יציבים עם כ-150 אנשים בממוצע. זה כמובן היה תקף לעולם הממשי שלפני האינטרנט. השאלה אם זה נכון גם לגבי הרשתות החברתיות. לרוב הנערים והנערות יש הרבה יותר מ-150 חברים ב'פייסבוק'. מה זה אומר? שעם רובם אין להם קשר משמעותי?
אני נזכרת במחקרה של ד"ר יפה בן-עמי בו שאלה אם הטכנולוגיה היא הרחבה של היכולות הקוגניטיביות האנושיות. אם ברשת ניתן לקיים יחסים משמעותיים עם יותר מ-150 אנשים, הרי שזו עדות לכף שהטכנולוגיה אכן מרחיבה את היכולות האנושיות. השאלה היא מהם 'יחסים משמעותיים'. אני חוששת שאין לכך הגדרה מוסכמת וחד משמעית. בדיוק כמו של'למידה משמעותית' אין קריטריונים מובחנים. אי הבהירות לגבי המושג היא אחד המכשולים להערכת טכנולוגיות למידה.
ועוד עניין על 'פייסבוק' ויחסים חברתיים - לאחרונה הייתי עדה לשני מיזמים קולנועיים שזה הנושא שבמוקדם. האחד הוא פרי יוזמתו של תלמידי עידו בתר פוקר, שבחר להתמקד בנושא המורכב בסרט הגמר הדוקומנטרי שלו במגמת הקולנוע. במסגרת התחקיר הוא פנה במכתב מרגש לנשיא המדינה שמעון פרס, בתקווה שהלה יסכים להתראיין לסרטו. זה יכול להיות מרתק לשמוע את הנשיא בוחן את מאפייני היחסים החברתיים לאורך הדורות. ודווקא אותו, בהיותו אדם מבוגר מחד, אך מעודד חדשנות טכנולוגית מאידך.
אני מקווה שפנייתו של עידו תענה בחיוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה