עכשיו תגידו לי אם זה 'פייר'? אתם לא חושבים שמשהו מזכות הראשונים מגיע לאריק להב? ומה עם קצת תגמולים?!...
לכבוד יום זכויות האדם הבינלאומי (10 דצמבר) – ביקשתי מתלמידי בכיתות ט' להתחלק לקבוצות והטלתי על כל קבוצה לחקור זכות אדם אחרת (שוויון, כבוד, פרטיות, חופש ביטוי, חופש עיסוק ועוד ועוד ועוד). כל קבוצה התבקשה להכין מצגת בת מקסימום 10 שקפים אותה היה עליהם להציג בפני חבריהם וללמדם אודות מהות הזכות שחקרו וחשיבותה.
התוצרים בהם צפינו כעבור שבועיים של הכנות היו מרגשים עד מאוד. באופן כמעט אינטואיטיבי הכינו כל התלמידים, מבלי שקראו לזה כך - יחידות לימוד מתוקשבות אינטגרטיביות.
המצגות אותן הכינו מייצגות תפיסה מרחבית של הלמידה. היה בהן טקסט, אלא שזה אופיין בקישוריות גבוהה – גם בתוך המצגת עצמה וגם למקורות במרחב הרשת. מה לא היה שם? קישורים לסרטונים קצרים ומרגשים מ-youtube (יש שפע של סרטים הרלבנטים לנושא זכויות אדם), הפנייה לאתרי חדשות ובהם דוגמאות אקטואליות מהן ניתן ללמוד על הפרת זכויות, הקלטות של מהדורות חדשות, קישורים לאתרי אירגונים לשמירת זכויות אדם, גרפים, טבלאות ושלל סרטי אנימציה – חלקם מקוריים וגאוניים.
התענגתי מהיצירתיות שלהם. כך למשל, את הזכות לפרטיות הסבירה קבוצה אחת בעזרת שתי דמויות – pri (פראי) vecy (ו-סי). 'פראי' מחזר אחרי 'סי' ופוגע אגב כך בפרטיותה. מקסים, לא? "הרומן" בין השניים הוצג הודות למדיה הדיגיטלית באופן מסתעף ומשולב עם סעיפיו הטקסטואלים הפורמליים של החוק להגנת הפרטיות.
ד"ר פסיג מאוניברסיטת בר-אילן הצביע על מיומנויות חדשות שיש להקנות לתלמידים בעידן האינטרנט.
שימוש באמצעים טכנולוגיים, כדי לאסוף מידע. שימוש באינטרנט, באמצעי תקשורת חדישים, והפקת המירב מהאמצעים האלה.
בדיקת המידע – אבחנה בין עיקר וטפל.
הצלבת מידע ממקורות שונים, כדי להפיק ממנו את המקסימום.
יכולת בחירה במידע הנחוץ, מתוך מיגוון עצום של נושאים ומידע שיהיו נגישים.
מציאת קשר בין המידע לבין התנסות אישית של התלמיד.
העברת המידע במהירות, כדי שהתלמיד לא ייחשב "איטי".
אירגון מחדש של המידע.
יכולת חקירה – כדי שהתלמיד יוכל לבחון ולחקור את המידע.
לימוד שיתופי – כמות המידע העצומה גדולה מיכולתו של אדם אחד לטפל בו. יש ללמוד מיומנויות לחלק את הטיפול במידע בין כמה אנשים, כדי שכולם יוכלו להפיק ממנו תועלת.
אני חושבת שהפרוייקט שביצעו תלמידי הוכיח, כי יש להם, כמעט באופן אינטואיטיבי את המיומנויות הקוגניטיביות האלה. הייתי שמחה לקחת לעצמי את הקרדיט, אבל אם להיות כנה, בעלי הרמה הגבוהה רוכשים אותן גם בלעדי (המורה) ומבלי מודעות תוך הלמידה במרחבי הרשת. צריך לחשוף אותם עוד ועוד להתנסויות שדורשות מיומנויות אלה, ורצוי גם באופן קבוצתי. הלמידה הקבוצתית/שיתופית - השיח, ההפריה ההדדית, הויכוחים, הספקות, נקודות המבט השונות – חשובה להבניית הידע.
היא מתקשה לתפוס שכל הילדים בני אותו גיל למדו אותו דבר, שהרי אמא שלה אמרה לה ש"צריך לכוון את המורה שיתאים לשכל של כל ילד וילדה שהוא מלמד וכי צריך ללמד כל ילד בצורה שונה".
בסוף הסיפור מגיעה השעה בה היא נאלצת להיכנס לחדר הלימודים, הסמוך לחדר השינה שלה. המורה המכאני כבר דלוק וממתין לה. המסך מואר והוא אמר: "שיעור החשבון היום הוא על חיבור שברים פשוטים. בבקשה הכניסי את שיעורי הבית של אתמול לסדק המתאים".
היא היתה מהרהרת בבתי הספר העתיקים שהיו הם כאשר סב סבה היה ילד קטן. כל הילדים מכל השכונה היו באים צוחקים וצווחים לחצר בית הספר, יושבים יחד בכיתה, הולכים יחד הביתה בסוף היום. הם למדו את אותם הדברים, כך שיכלו לעזור זה לזה בהכנת השיעורים ולשוחח על כך.
והמורים היו אנשים.....
המורה המכאני היה מבזיק על המסך: "כאשר אנחנו מחברים שברים של 1/2 ו-1/4..." מארג'י היתה מהרהרת באהבה שאהבו זאת בוודאי הילדים בימים ההם. היא היתה מהרהרת "בתענוג שהיה להם".
קראתי את הסיפור הזה כילדה. אז חשבתי שאסימוב מצייר מציאות עתידנית נועזת. היום כשאני קוראת את הדברים אני לא מתפעלת מהחידוש המהפכני שבהם.
יותר מכל עולה מהסיפור הצורך המשווע באינטראקציה החברתית גם בהקשרים של למידה. נראה, שכל חדשנות טכנולוגית שלא תיקח צורך אנושי זה בחשבון, תעורר בקרב הלומדים געגוע עמוק.
