המשיח ישלח הודעה בפייסבוק

בחודש פברואר יצויין בישראל יום "האינטרנט הבטוח". בימים אלה אני דולה ברשת (בזהירות ושמירה על כללי בטיחות כמובן) חומרים בהם ניתן יהיה להשתמש במסגרת ההסברה בכיתות בית הספר. כך מצאתי את הסרטון הזה. הרב מסביר בשלל אמצעים, דרמטיים וקומיים מדוע המחשב, האינטרנט, והפייסבוק בפרט מסוכנים ופסולים. אחת השאלות המעניינות העולות מהצפייה, היא מי העלה את ההרצאה למדיה ה'משוקצת' ומי קהל היעד של הסרטון הזה. לכיתתי אראה אותו לא במסגרת הדיון בסכנות שברשת, אלא אולי כשנעסוק ב-רטוריקה או נדון בקונפליקטים תרבותיים בישראל.

פייסבוק - גם ללמידה

קיבלתי הודעה במייל, לפיה תוייגה תמונתי ב"פייסבוק". נכנסתי ונחרדתי לראות אותי באחת מחניות הטיול השנתי שהיה אך יום קודם. אז זהו – כולם יכולים עכשיו להיכנס ולראות אותי עטוית כאפייה, שמחה בין תלמידי המתבגרים. אני צריכה שאיזה יליד דיגיטלי ילמד אותי למחוק את התיוג הזה
.
בכלל, ה"פייסבוק" הוזכר במהלך הטיול לא אחת. כשנפרד מאיתנו המדריך לשלום, הוא נשאל ברוב קולות: "יש לך פייסבוק?" – בבחינת רצון להקל על צער הפרידה ולהישאר איתו בקשר, ולו וירטואלי. גם שלל הפוזות צולמו ותועדו למען העלותם לפייסבוק.

ההסתייגות המסויימת הזו משלטון הפייסבוק עומעמה היום, כשהתבשרתי שתלמידי ב-ט' פתחו קבוצה בפייסבוק לצורך למידה. הם מתכוונים להעלות לשם סיכומים לקראת מבחנים, ללמוד יחד, לעזור זה לזה ועוד ועוד.
פתאום חשבתי שזה בעצם נפלא שהם מעצבים לעצמם את סגנון הלמידה ואת המרחב המקוון שלהם. הם לוקחים אחריות על הלמידה, מגלים יצירתיות ויוזמים באופן עצמאי. הלא לכך אנחנו מחנכים אותם?! הפייסבוק הוא חלק מסביבת הולדתם. הם רותמים את הסביבה הזו באופן טבעי גם ללמידה. אני בהחלט סקרנית לדעת מה יקרה שם בקבוצה, אם הפעילות בה תשרת את מטרות הלמידה, מי יקח בה חלק? האם היא תהיה פתוחה לכולם? האם תחזיק מעמד ותהיה פעילה לאורך זמן?
זה משמח אותי, ועל אף שאני חובבת שליטה, אין לי בעיה עם הערוץ העצמאי. ברור לי שלמורים וגם להורים – המהגרים הדיגיטלים – יש עדיין תפקיד וחשיבות גם בכל הקשור לשימוש ילדיהם ברשת החברתית ללמידה. למשל, הנחלת הצורך והדרכים לבחון את אמינותו של המידע אליו הם נגישים.ועניין אחר, שאמנם לא קשור ישירות ללמידה, אך נובע מהחברות ברשת – יש להסביר למתבגרים (המתוחכמים, אך התמימים לעתים) את הצורך בשמירה ולו מסויימת על פרטיותם.

חוקי המשחק החברתי משתנים. האם הם מתאימים לי?

אני יכולה לרצות ולדמיין את עצמי בעולם המציאותי מנהלת קשרים חברתיים ענפים וסוערים, אבל למעשה, יש לי מספר די מצומצם של חברים וחברות קרובים - חברי נפש של ממש. בעולם המקוון - כל הצעת חברות שנשלחת אלי בפייסבוק מעוררת אצלי דילמה. אני לא מיד מאשרת, לרוב אפילו לא עושה משהו יזום על מנת לדחות באופן אקטיבי את ההזמנה. אני באמת מתלבטת. הרחבת מעגל חברי המקוונים אינה עניין של מה בכך עבורי. בתי מודיעה לי אחת לכמה ימים באושר וגאווה מה מניין חבריה העדכני, ואילו אני נבעתת ומרגישה (אולי באופן פרדוקסלי), שלא נפתחות בפני עוד אפשרויות, אלא משהו הולך וסוגר עלי, גוזל את חירותי.
אני מניחה, שיש לעובדה שחלק ממציעי החברות הם תלמידי לשעבר. בעולם ה"אמיתי" הגבולות מאוד ברורים. גם אם אין "דיסטנס" שמקורו בגיל/ כבוד ושאר גינונים, הרי שהכללים מוכרים. הרשת החברתית מבלבלת אותי. זה לא מובן לי מאליו השיתוף הזה.

ה"פייסבוק" פוגע בהישגים לימודיים

רגע לפני שהתלמידים (גם מקרב בני ביתי) חוזרים לבתי הספר, ואחרי שנידנדתי כל החופשה לעזוב את המחשב ולהכין כבר את שיעורי הבית, הנה אוששה אקדמית דאגתי, לפיה הפעילות ב"פייסבוק" פוגעת בהישגים הלימודיים.
ב"הארץ" (13.4.09) סופר על מחקר אמריקאי לפיו, גולשי הרשת החברתית "פייסבוק" עשויים ליהנות מתחושת פופולריות וירטואלית, אך הפעילות האינטנסיבית ברשת פוגעת בסיכוייהם להצליח בבחינות. מסתבר, שסטודנטים שגולשים בפייסבוק מדי יום מפגרים בעשרים נקודות בממוצע אחרי סטודנטים שאינם חברים ברשת. זה באמת לא מפתיע. אם הסטודנטים מעבירים את זמנם ברכישת חברים, בצ'אטים וב"נדנוד" לאחרים באתר לא נשאר להם הרבה זמן להשקיע בלימודים. כאמור, עכשיו הרטינות האמהיות קיבלו גושפנקא. אני אתחיל לחשוב ברצינות על קריירה מדעית.