חזות הכל

את המקלדת הגאונית הזו יצרה השבוע האמנית אפרת פלג (שהיא לגאוותי הגדולה גם אחותי).

וכך כותבים ד"ר נחמיאס וד"ר מיודוסר במאמרם "אינטרנט בחינוך: תמונת מצב ומגמות לעתיד":
"משחר האנושות הייתה השפה החזותית אמצעי חיוני שבו השתמשו בני האדם לייצוג העולם שמסביבם, רעיונות ורגשות. מציורי הקיר במערות האדם הקדמון ועד למציאות המדומה העכשווית, ממלאים חומרים חזותיים תפקיד מרכזי בחיינו. עם זאת, במשך מאות שנים, המילה הכתובה והמילה המודפסת היו הערוץ המרכזי לייצוג ידע ולהעברת מידע בכלל ובתהליכי הוראה ולמידה בפרט (Baron, 1997) . תמונות שולבו בטקסט בעיקר למטרות המחשה או קישוט. כיום, טכנולוגיות המבוססות על מידע חזותי...החזירו את הייצוג החזותי למרכז הבמה בעוצמה רבה."

נדמה לי שעל זה נאמר שתמונה אחת (כלומר ייצוג חזותי) שווה אלף מילים, לא?

שפה זרה (?)

החידוש בטכנולוגיות התקשוב אינו בעצם הכלים והיישומים האינטרנטיים. ניתן לומר, שהשינוי המהפכני הגלום בטכנולוגיות הידע הוא מהותי, רוחני בעיקרו, תפיסתי. העידן הדיגיטלי מביא עמו שינויים בצורת החשיבה האנושית. עם האמצעים הטכנולוגיים המתפתחים נוצרת שפה חדשה.

ילדים רוכשים שפה מאוד מהר. הם נולדו לעולם ממוחשב ונדמה כי שפת התיקשוב טבעית להם כשפת אם.
אנו, המבוגרים, דומים למהגרים שאינם דוברים את שפת המקום מלידה, ואולי לאותם ילדים המתועדים בספרות המחקרית, שלא נחשפו לשפה אנושית בשנות חייהם הראשונות ("ילדי זאבים").
יש סיפור על נערה במאה העשרים – תואמת 'מוגלי' – שגדלה בבידוד מוחלט מכל סביבה אנושית. לאחר שנמצאה היא טופלה במשך שנים גם על ידי בלשנים ופסיכולוגים. לאחר שנים רבות של לימוד היא הצליחה להשיג אוצר מילים סביר, אולם לא הצליחה ללמוד את חוקיה הדקדוקיים של השפה וליישם אותם.

אם נחזור לאנלוגיה לעיל, הרי שגם לגבי התקשוב נשאלת השאלה – האם השפה החדשה הזו היא נרכשת? ואולי משהו בה הוא מולד? והאם, כמו לגבי שפת הדיבור, גם כאן יש תקופה קריטית, שאם עוברים אותה נחשבים ל"מקרה אבוד".
כמהגרת דיגיטלית אני מעדיפה את ניתוחיו של סקינר, לפיהם השפה נלמדת, ופרט ליכולות קוגניטיביות בסיסיות ויכולות קוליות (מבנה מיתרי הקול וכדומה), אין בה שום דבר מולד.