במסגרת המטלה הלימודית של כתיבת הגדרה למילון 'ויקי' של חברת e-learning בחרתי את המושג "חקר מוקיר" (תרגום בלתי אפשרי למושג: Appreciative Inquiry). מעבר לאתגר שבעצם כתיבת הגדרה ברורה וקולחת ב-200 מילים בלבד, מצאתי עניין בעצם השיטה השואבת מן ה"פסיכולוגיה החיובית". אולי, כאמור בכותרת, משום היותי פסימית וספקנית.
הנה מה שמצאתי אודות המתודולוגיה החדישה הזו להובלת שינויים חיוביים וצמיחה בארגונים:
זהו אחד הכלים המנסים להתמודד עם הקשיים הרבים של עולם התחקיר הארגוני, בו רבים החששות מאווירה שלילית הנובעת מעיסוק בכישלונות וחיפוש “אשמים”. לפי גישה זו, יש לפעול מתוך כבוד והוקרה לכל מה שקרה ולמי שהיה מעורב בכך, ומנקודת מבט אוהדת זו לגשת לאיתור השינויים והשיפורים לעתיד.
המשתתפים בתהליך חוקרים את המצבים בהם הארגון היה במיטבו ומגלים את העוצמות הטמונות בהם ובארגון ואת גורמי המפתח להצלחתו. הם מגדירים יחד את השאיפות לעתיד ויוצרים "תמונת עתיד" מאתגרת משותפת. הגישה יוצרת אנרגיות גבוהות המעודדות פעולה ובונה את דרכי המימוש של העתיד הנשאף.
הגישה פותחה ע"י David Cooperrider בארה"ב והיא מיושמת לאחרונה גם בחינוך כאמצעי לצמיחה אופטימית של בתי ספר, מערכות חינוך, מסלולי הכשרה באוניברסיטה וכו'.
בשונה מגישות מסורתיות המתמקדות בפתרון בעיות ותיקון מה ש"לא עובד", ובדומה לפסיכולוגיה החיובית, מציעה גישה זו להתמקד, לזהות, לחקור ולפתח את מה שעובד היטב. זיהוי וגילוי סיפורי הצלחה, התנסויות חיוביות וזיכרונות חיוביים הם המהווים מקור ממשי לפיתוח יכולות, להעצמה, לצמיחה וללמידה. ההנחה היא, כי הפוקוס שאנו שמים הופך למציאות שלנו. כשהמוקד הוא על החיובי, נוצר אלמנט מחזק בתהליך פתרון הבעיות. רגשות חיוביים מרחיבים את יכולת החשיבה וההתנהלות שלנו, אנחנו שיתופיים יותר ובעלי מסוגלות, וכך נוצר גם שיפור בעשייה.
הגישה יכולה להביא ללמידה ושינוי ברמת המאקרו (שינויים אסטרטגיים, עיצוב חזון, חדשנות ויצירתיות עסקית) והן ברמת המיקרו (פיתוח צוות, מנהיגות, התפתחות אישית).
היא רבלנטית ביותר למערכות חינוך – בהיותן אירגונים מטמיעי שינויים מעצם מהותן.
המשתתפים בתהליך חוקרים את המצבים בהם הארגון היה במיטבו ומגלים את העוצמות הטמונות בהם ובארגון ואת גורמי המפתח להצלחתו. הם מגדירים יחד את השאיפות לעתיד ויוצרים "תמונת עתיד" מאתגרת משותפת. הגישה יוצרת אנרגיות גבוהות המעודדות פעולה ובונה את דרכי המימוש של העתיד הנשאף.
הגישה פותחה ע"י David Cooperrider בארה"ב והיא מיושמת לאחרונה גם בחינוך כאמצעי לצמיחה אופטימית של בתי ספר, מערכות חינוך, מסלולי הכשרה באוניברסיטה וכו'.
בשונה מגישות מסורתיות המתמקדות בפתרון בעיות ותיקון מה ש"לא עובד", ובדומה לפסיכולוגיה החיובית, מציעה גישה זו להתמקד, לזהות, לחקור ולפתח את מה שעובד היטב. זיהוי וגילוי סיפורי הצלחה, התנסויות חיוביות וזיכרונות חיוביים הם המהווים מקור ממשי לפיתוח יכולות, להעצמה, לצמיחה וללמידה. ההנחה היא, כי הפוקוס שאנו שמים הופך למציאות שלנו. כשהמוקד הוא על החיובי, נוצר אלמנט מחזק בתהליך פתרון הבעיות. רגשות חיוביים מרחיבים את יכולת החשיבה וההתנהלות שלנו, אנחנו שיתופיים יותר ובעלי מסוגלות, וכך נוצר גם שיפור בעשייה.
הגישה יכולה להביא ללמידה ושינוי ברמת המאקרו (שינויים אסטרטגיים, עיצוב חזון, חדשנות ויצירתיות עסקית) והן ברמת המיקרו (פיתוח צוות, מנהיגות, התפתחות אישית).
היא רבלנטית ביותר למערכות חינוך – בהיותן אירגונים מטמיעי שינויים מעצם מהותן.
המקורות עליהם נסמכתי בכתיבת הערך מופיעים בהמשך להגדרה במילון הויקי.
