יודע גולש נפש רשומתו

באחד המושבים בכנס מיט"ל השביעי שנערך השבוע, עלו בכמה הקשרים גם ההיבטים הפסיכולוגיים המתלווים ללמידה המקוונת. בהקשר זה נזכרתי בדברים מרתקים שכתב ד"ר אשר עידן בדבר השפעת ה-Web 2.0 על הנפש.
למדנו בסמסטר שעבר פסיכולוגיה התפתחותית (פיאג'ה, פרויד, אריקסון ושות'), אבל לדברי עידן, השיתופיות ב-ווב 2 מציעה מודל חדש של הנפש, המנוגד למודל ההתפתחות השלבית-לינארית של הנפש. בעולם הדיגיטלי ההתקדמות אינה לינארית כמו בתיאוריות המסורתיות, אלא אסוציאטיבית, מסתעפת. עידן טוען כי מאז אריסטו ההתייחסות לנפש היתה כאל טקסט (על חלקיו – מודע, תת מודע וכו') ועתה יש לבחון את הנפש על פי מודל אחר בו היסוד הקיומי הוא השיתופיות הדורשת "זמישות" מוחלטת (שילוב של זמינות, זריזות וגמישות).

מצאתי את הדברים מעוררי מחשבה. איזה מקום יש לאינדיבידואל במרחב החדש השיתופי? האם הזהות שלו עדיין נשמרת, או נטמעת, מטושטשת?

אוניברסיטה מהסרטים

מי שנכנס ל-yoytube החודש התקשה לפספס את ההפניה להקלטות הוידאו של הרצאות אקדמיות מבית מוסדות השכלה גבוהה בישראל (האוניברסיטאות של ירושלים, ת"א, הטכניון והאוניברסיטה הפתוחה).

בכך הצטרפה ישראל סוף סוף לפרוייקט סרטוני הוידאו הלימודיים (youtube edu).
הפרויקט מאפשר לגולשים לצפות בסרטוני וידאו של הרצאות, ולהיות "שומעים חופשיים" מהבית. את התוכן בערוץ יכולים הגולשים למיין באמצעות שפות או נושאים. כמו בערוצים אחרים של יוטיוב, אפשר לדרג את הסרטונים, להגיב או לשתול אותם באתרים אחרים.
כניסה לקישור להרצאות בעברית מגלה היצע שנכון לעכשיו הינו מאכזב מאוד (במיוחד בהשוואה לאוניברסיטאות אמריקאיות).
אם מטרת העלאת ההרצאות לרשת הינה הנגשת הידע לקהל הרחב, הרי שזו מטרה יפה וטובה.
אם המטרה היא יחצני"ת, במובן שזה מאוד אופנתי בקרב מוסדות אקדמיים במערב לפתוח את חומרי הלמידה ברשת, הרי שכדאי שמגוון החומרים שיועלו לטובת הגולשים יהיה עשיר בתכניו וכמותו, באופן שיהלום את כבודם של המוסדות להשכלה אקדמית בישראל.
אם המטרה היא ממש למידה דרך הרשת, יש לחשוב על אופן בניית המאגר ותיוג הפריטים בו, כך שיקל על הלומד להגיע אל הפריט הרצוי גם מבלי לדעת על קיומו מראש.

ועוד עניין, כאילו טכני, אבל בכל זאת מהותי לעניין הלמידה. חיפשתי איזו הרצאה בנושא לימודי שהוא גם אקטואלי, לאור זכייתה של פרופ' יונת בפרס נובל. הגעתי להרצאתו של פרופ' צ'חנובר שעניינה חלבונים. מה טוב. אלא שלפני שאזכה לשמוע הסברים מדעיים מלומדים, היה עלי להאזין לקונצרט. זו היתה התכנית האמנותית לפני ההרצאה לקהל באולם. מדוע גם לרשת עלתה ההרצאה כשהקונצרט מקדים אותה? לא ברור.

אולי בגלל שלהרצאה קוראים "מדוע על חלבוני גופנו למות כדי שאנחנו נחיה" זו הדרך להמחיש את הנחיצות שמשהו יקרה רק אחרי שמשהו אחר מתרחש.

אגב, נגינה טובה מאוד. ההרצאה שבעקבותיה מרתקת שבעתיים. הנה:

סוף מעשה במחשבה תחילה

אתר האינטרנט של "קמפוס אריסון לאמנויות" הושק עם תחילת שנת הלימודים. כיוון שהוא עדיין בחיתוליו, ההתלבטות כיצד לפתח אותו בצורה מיטבית וייחודית שרירה ועומדת.
לבעלי התפקידים הרלבנטיים בקמפוס ברור כי מטרות האתר הינן: לשמש חלון ראווה של בית הספר ולשווק את תדמיתו פנימה והחוצה; וכן לאפשר עדכון שבועי/יומי שוטף על הנעשה בבית הספר. עד כאן ברור וישים בפשטות. האם זה מספיק? ודאי שלא. כמנהלת התוכן של האתר אני מקווה כי הוא יהווה צומת מרכזי להוראה ולמידה מתוקשבת, ויסייע להחדרת תרבות התקשוב לציבור התלמידים, ההורים והמורים.
השבועות האחרונים לימדו אותי כי אם אני רוצה שהאתר יהיה רלבנטי הוא חייב להיות מנוהל באופן פעיל ויזום כל הזמן. אך כאמור, לא די בהיותו לוח מודעות – מעודכן ככל שיהיה.
קראתי בספרו של אברום רותם "לקראת בית ספר מקוון" את הדגשים שהוא שם בנוגע לאתר הבית ספרי. ואת המאפיינים הבאים אני לוקחת בשלב זה לתשומת לבי:

אחידות – הקפדה על סטנדרטים וכללים ברורים לתצוגה והתנהלות מקוונת בכל דף באתר, כדי להבטיח שימוש ידידותי, נכון וקל.
ייחודיות - לאפשר ביטוי לייחודיות של כל מורה. זה יושג על ידי מתן אוטונומיה למורה בניהול הלמידה ובהתנהלותה, בעיצוב סביבת הלמידה ובאופן הצגת הדברים וארגונם.
לפי רותם, אתר בית-ספרי המנוהל תוך פיקוח וביקורת הדוקים על איכות החומרים ואיכות הלמידה וההוראה בו לא יכול לתפקד כראוי ולא יכול לשקף את הפעילות האוטנטית של בית הספר. בכך הוא מחטיא את מטרתו.
מרכז משאבים – הפועל דרך האתר, ובו ניהול המידע הפדגוגי שהצטבר במהלך השנים בבית הספר. מאגר משאבים מוסדי (שיכול להתחבר גם לאזורי) הוא לב לבה של התנהלות פדגוגית מקוונת.
פתיחות – נגישות לכל – באתר הבית ספרי יש חלק פתוח, שבו משתקפת פעילות בית הספר ללא קשר למרחבים המקוונים האישיים.

יש כאמור מישתנים נוספים, אלא שכאמור, אנחנו רק בתחילת הדרך. אין ספק,שבהתממשות כולם יוכל האתר להפוך את בית הספר למרכז חיוני בחיי הלומד.

למעוניינים – זו כתובתו של האתר החדש. תהנו. www.artschool.co.il

(המקור עליו נסמכתי: אברום רותם, יהודה פלד. לקראת בית ספר מקוון. מכון מופ"ת, סדרת כליל, 2008).

פרוייקט תקשוב החינוך ברמלה

נכון, הסרטון הזה על מיחשוב בית הספר בג'ואריש רמלה אכן נגוע פוליטית - וגופים שונים (העיריה, הסתדרות המורים ועוד ועוד) 'תופסים טרמפ' על הפרוייקט. יחד עם זאת, זה דבר יפה ומעודד.
פעמים רבות כשחושבים על למידה מתוקשבת עולה בדימיון כיתת מחשבים גדולה, מרובת עמדות וגדושת ילדים (מרעישים). אני מוכרחה לומר שהסרטון פתח את עיני גם בנוגע לאפשרות של ישיבה פרטנית מול מחשב - מורה ותלמיד לומדים יחד.

חזון מהפכת התקשוב במערכת החינוך

האם שנת הלימודים תש"ע שבפתח מזמנת מהפכה בתחום שילוב טכנולוגיות המחשב בחינוך? לא ברור, אם כי שר החינוך מקדם את פניה בבשורות על קידום המיזמים בדבר "מחשב לכל מורה". גם ההצטיידות הטכנית היא איזה שהיא התקדמות. אני שוקלת להגיע עם המחשב הנייד שלי לבית הספר. יש לי הרושם שאתפס אצל כמה מעמיתי כ"חייזרית".
במגזין "עסקים" של מעריב מיום 21.8.09, יש כתבה נרחבת בנושא קידום התקשוב בחינוך ("מקלדת וגיר" מאת אפרת זמר). שמחתי לקרוא שיש הבנה (אצל הכתבת והמרואיינים גם יחד) על הצורך בשינוי מהותי - תפיסת מקומו של המורה בתהליכי ההוראה והלמידה בעידן הידע צריכה להיות אחרת. נאמר שם: "היו מהפכה חקלאית ומהפכה תעשייתית, ועכשיו יש מהפכת הידע. צריך לקלוט את זה ולתת למורים את הכלים, כמו הפתגם הידוע: במקום לתת להם דגים, צריך לתת להם חכות".
הכותבת הציגה שאלות זהות בענייני טכנולוגית מחשב למורה ואנגלית ולילד בכיתה ט'. אתם מוזמנים לנחש מי ידע מה ובדרך גם לבחון את עצמכם. אלה השאלות:
1. ציינו 2 חברות המייצרות מערכות הפעלה למחשבים.
2. מה זה USB?
3. מה זה בלו-טות' (bluetooth)?
4. כמה תווים אפשר לשלוח בטוויטר?
5. כמה חברים יש לך בפייסבוק?
6. מהי תוכנה למסרים מיידיים?
7. כמה תוכנות כאלה אתה מפעיל?
8. מנה כמה שיותר תוכנות בחבילת 'אופיס'.
9. איך קוראים לטלפון של אפל?
10. איך קוראים לספר האלקטרוני של אמזון?
11. איך קוראים לאנציקלופדיה באינטרנט?
12. מה זה LOL?
13. מה זה יו-טיוב?
14. מה זה ללנקק?
15. מה עושים עם סקייפ?
16. מה זה דוס?

אם עניתם נכונה אתם זכאים לעלות כיתה בבית ספרנו.

מחקר על איך עושים מחקר

כמה דברים מעניינים שקראתי אודות עריכת מחקר וכתיבת תזה באחד הבלוגים של 'תפוז'.

כדאי לקרוא שם את הרשומה הנושאת את השם "להצליח כתלמיד מחקר" וגם את זו שבהמשכה: "להמשיך להצליח כתלמיד מחקר". הכותבת משתפת בכנות ובישירות נעימה את הקוראים בחבלי כתיבת התיזה שלה, ומציידת את הקוראים בטיפים ענייניים וישימים.

פרט לנסיונה שלה, מתבססת הכותבת גם על המאמר:How to be a Good Graduate Student .

כיוון שמנחה כבר יש לנו, הרי שאנו מדלגים הישר לשלב הקריטי - מציאת שאלת החקר. ואולי נכון יותר לגבי לומר 'מיקוד' השאלה, לאור שטף הרעיונות שמשמש כבליל במוחי הקודח.

פסיכולוגיה חיובית לאדם פסימי

במסגרת המטלה הלימודית של כתיבת הגדרה למילון 'ויקי' של חברת e-learning בחרתי את המושג "חקר מוקיר" (תרגום בלתי אפשרי למושג: Appreciative Inquiry). מעבר לאתגר שבעצם כתיבת הגדרה ברורה וקולחת ב-200 מילים בלבד, מצאתי עניין בעצם השיטה השואבת מן ה"פסיכולוגיה החיובית". אולי, כאמור בכותרת, משום היותי פסימית וספקנית.

הנה מה שמצאתי אודות המתודולוגיה החדישה הזו להובלת שינויים חיוביים וצמיחה בארגונים:

זהו אחד הכלים המנסים להתמודד עם הקשיים הרבים של עולם התחקיר הארגוני, בו רבים החששות מאווירה שלילית הנובעת מעיסוק בכישלונות וחיפוש “אשמים”. לפי גישה זו, יש לפעול מתוך כבוד והוקרה לכל מה שקרה ולמי שהיה מעורב בכך, ומנקודת מבט אוהדת זו לגשת לאיתור השינויים והשיפורים לעתיד.
המשתתפים בתהליך חוקרים את המצבים בהם הארגון היה במיטבו ומגלים את העוצמות הטמונות בהם ובארגון ואת גורמי המפתח להצלחתו. הם מגדירים יחד את השאיפות לעתיד ויוצרים "תמונת עתיד" מאתגרת משותפת. הגישה יוצרת אנרגיות גבוהות המעודדות פעולה ובונה את דרכי המימוש של העתיד הנשאף.
הגישה פותחה ע"י David Cooperrider בארה"ב והיא מיושמת לאחרונה גם בחינוך כאמצעי לצמיחה אופטימית של בתי ספר, מערכות חינוך, מסלולי הכשרה באוניברסיטה וכו'.
בשונה מגישות מסורתיות המתמקדות בפתרון בעיות ותיקון מה ש"לא עובד", ובדומה לפסיכולוגיה החיובית, מציעה גישה זו להתמקד, לזהות, לחקור ולפתח את מה שעובד היטב. זיהוי וגילוי סיפורי הצלחה, התנסויות חיוביות וזיכרונות חיוביים הם המהווים מקור ממשי לפיתוח יכולות, להעצמה, לצמיחה וללמידה. ההנחה היא, כי הפוקוס שאנו שמים הופך למציאות שלנו. כשהמוקד הוא על החיובי, נוצר אלמנט מחזק בתהליך פתרון הבעיות. רגשות חיוביים מרחיבים את יכולת החשיבה וההתנהלות שלנו, אנחנו שיתופיים יותר ובעלי מסוגלות, וכך נוצר גם שיפור בעשייה.
הגישה יכולה להביא ללמידה ושינוי ברמת המאקרו (שינויים אסטרטגיים, עיצוב חזון, חדשנות ויצירתיות עסקית) והן ברמת המיקרו (פיתוח צוות, מנהיגות, התפתחות אישית).
היא רבלנטית ביותר למערכות חינוך – בהיותן אירגונים מטמיעי שינויים מעצם מהותן.

ניתן למצוא ברשת דוגמאות ליישומי השיטה (למשל, באתר של השירות הפסיכולוגי הייעוצי, ועוד).

המקורות עליהם נסמכתי בכתיבת הערך מופיעים בהמשך להגדרה במילון הויקי.

אמנות בניית אתר לביה"ס ל"אמנויות"

בפוסט הקודם בישרתי על התמנותי למנהלת תוכן אתר בית הספר לאמנויות (קמפוס אריסון). כיוון שהאתר הינו חדש ורק מנסה בימים אלה לעמוד על רגליו, תפקידי נוגע גם לפיתוחו/עיצובו ושאר עניינים טרום עידכונו התוכני השוטף. מחד, כאב ראש לא קטן; מאידך - הזדמנות פז להשפיע, להתוות, לתכנן ושאר ענייני חשיבה המיטיבים עם יצירתיותי.

אני הופכת בימים אלה בשאלה 'מה הופך אתר אינטרנט לאפקטיבי'?
ברור לי שבשלב ראשון צריך להיות מאוד ברור מי הוא קהל היעד. זה לא ענין פשוט גם כשמדובר באתר בית ספרי. האם קהל היעד הוא תלמידי בית הספר (תלמידים בגילאים 6-15)? כמה צריך האתר להתאים לקהל הרחב, ובמיוחד לזה המעוניין להרשם בעתיד לבית הספר הייחודי? האם האתר אמור לשקף את הפעולות הבית ספריות עבור ההורים? זו נקודה בסיסית, ואני לא בטוחה שהוגדרה דיה.
כפועל יוצא של קהל היעד תוגדר גם המטרה - פרסום, הפצת מידע וכו'.
אתר אינטרנט טוב ומעניין מעביר מסר מסוים. זה מתגבש גם מדרך עיצובו של האתר ומההדגשים המושמים בו. כך, למשל, טענתי מול החברה בונת האתר, כי חובה להכניס את הפעילות החברתית בבית הספר כקישור מכובד ומרכזי מדף הבית. זה לא רק ענין טכני. זה מסר על פיו בית הספר שם דגש על היבטים חברתיים לא פחות מאשר הוא מטפח את לימודי האמנות.
אתר יש לבנות כך שמחפש מידע ימצא אותו בנוחות ולא יתבלבל במהלך שיטוטו בו. עקרונות אלה חשובים לא רק כשמדובר באתרים מסחריים, שצריכים לקחת בחשבון שהגולש עלול בכל רגע לנטוש את האתר ולעבור לאתר של החברה המתחרה.
בשלב הכנסת התכנים ברור לי שלכתיבה נכונה של טקסטים יש השפעה רבה על האפקטיביות של האתר. אני אצטרך ללמוד את כללי היסוד לכתיבה נכונה, כולל חוקים טכניים לכאורה עליהם יש להקפיד - סוגי וגדלי הפונטים המומלצים, כתיבת כותרות נכונה, פסקאות, ריווח ועוד ועוד.
כאמור, נכנסתי לענייני האתר כבר בעיצומו/כמעט סופו של בנייתו. יחד עם זאת, חשוב לי שהוא יצליח.
אז מה החזון? שיהיה עשיר בתוכן טקסטואלי, מקורי; שיתעדכן במידע חדש אחת לתקופה. שעיצובו הגרפי ימשוך את קהל היעד ויהיה לו אף לעזר.
אני מאחלת לעצמי שבסוף התהליך יעמוד לו לתפארה אתר אותו אוכל לנהל עצמאית. בהמשך, כשכבר ידע "ללכת לבד" אשתף בניהול התוכן של חלקים מסויימים באתר גם עמיתים.

יציאה ל"אזרחות"

שנת השבתון הברוכה עומדת להסתיים, ומטבע הדברים מתחילה ההתארגנות לקראת שנת הלימודים הבאה. המעבר הקונטרסטי מהעיסוקים האקדמיים ל"עבודה בשטח" מעורר הרבה לבטים ואף חשש. אני מקווה שאדע לעשות שימוש מושכל בידע הרב שרכשתי במסגרת לימודי עד כה. אני רוצה להגן על עצמי מפני התפכחות מכאיבה לנוכח המיכשולים בהם אתקל בבואי ליישם את תוכניותי.

יש לי המון רעיונות איך לשלב את התיקשוב בעבודתי במטרה להפוך את הלמידה - שלי ושל תלמידי - למשמעותית יותר. אני מנסה לברר לעצמי מראש היכן עשויות להיות נקודות התורפה בדרך למימושן - שמרנות המערכת? תשתיות טכנולוגיות? יחסי עם עמיתי באירגון? האינטראקציה שאצליח ליצור עם תלמידי החדשים?

בינתיים, לקחתי על עצמי את ניהול תוכן האתר הבית ספרי שזה עתה קם. אתגר של ממש. והרי זה בבחינת שימוש "על רטוב" בכלים אותם רכשתי במגוון קורסים הנוגעים לפיתוח יחידות מתוקשבות, הערכת אתרים, עיצוב ממשקי משתמש ועוד ועוד.

טריוויה

מחד, יש משהו קצת מפחיד ואולי מוזר בבקיאות שמגלה הפעוט בנבכי החומרה. האם הידענות הטכנולוגית הזו מעידה גם על תפיסה שיש לו , או שמדובר בשינון סתמי של שמות עצם? שווה לחשוב על זה.